לוקסאוטיקה אופטיקס בע"מ נ' אופטיקה הלפרין בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת רשות להתגונן של הנתבעות 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעות"), מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 2,658,776 ₪.

הנתבעת 3 לא ביקשה רשות להתגונן ועל כן ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה.

התובעת היא חברה המייבאת ומשווקת משקפי ראיה ומשקפי שמש תחת המותג Ray- Ban.

הנתבעות הן חברות העוסקות בקניה ושיווק של משקפיים ומוצרי אופטיקה שונים, לרבות מותגים של Ray- Ban.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעות רכשו מהתובעת משקפי ראיה אופטיות של המותג Ray- Ban ומשקפי שמש של המותג Ray- Ban, מבלי לשלם את תמורתם. הנתבעת 1 רכשה משקפיים בסכום כולל של 2,287,895 ₪, מתוכו סך של 1,879,523 ₪ בגין משקפי שמש והיתרה בגין משקפיים אופטיות. הנתבעת 2 רכשה משקפיים בסכום כולל של 253,533 ₪, מתוכו סך של 205,275 ₪ בגין משקפי שמש, והיתרה בגין משקפיים אופטיות.

במסגרת בקשת הרשות להתגונן טוענות הנתבעות כי בין הצדדים נכרת חוזה בחודש יוני 2009, לפיו הוקנתה לנתבעות זכות השיווק הבלעדית של המשקפיים האופטיות של המותג Ray- Ban, וזאת לתקופה של שלוש שנים לפחות. במקביל, הנתבעות התחייבו לרכוש מדי שנה לפחות 20,000 מסגרות ראיה וכן להפוך את המותג Ray- Ban למותג הבית של הנתבעת 1, תוך השקעה של מאמצים וכסף לשם קידום המכירה של מסגרות הראיה. בחודש יולי 2009 הועלו חלק מן ההסכמות (אך לא כולן), על הכתב. דא עקא, בעוד שהנתבעות פעלו על מנת לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו, הרי שביום 24.10.2010 ועוד בטרם הסתיימה שנת הבלעדיות הראשונה, הודיעה התובעת לנתבעות כי על פי דרישותיה של חברת האם האיטלקית, תישלל מהנתבעות זכות הבלעדיות בשל אי עמידה בכמות הרכישה המינימלית המוסכמת.

הנתבעות אינן כופרות בקיומו של החוב נשוא התביעה, אך הן מבקשות להתגונן מפניו בטענת קיזוז. על פי טענה זו, התובעת הפרה את הסכם הבלעדיות ובכך גרמה לנתבעות נזק. על פי תחשיב הנזק של הנתבעות, נמנע מהן רווח נקי של 300 ₪ לכל מסגרת (לאחר ניכוי ההוצאות), ונזק זה יש לכפול בהיקף מכירות של 20,000 משקפיים לשנה, כפול שנתיים, ובסך הכל, 12 מליון ₪. נזק זה הן מבקשות לקזז כנגד חובן לתובעת. יצויין כי בגין נזקים נטענים נוספים (השקעות בפרסום המותג Ray- Ban ופגיעה בשמן הטוב של הנתבעות), הוגשה תביעה של הנתבעות נגד התובעת וחברת האם שלה, אך לא הועלתה טענת קיזוז (ראה ס' 47- 48 לסיכומיהן העיקריים של הנתבעות, וכן ס' 3 לסיכומי תשובתן).

במסגרת דיון שנערך בבקשת הרשות להתגונן, נחקרו המצהירים מטעם הנתבעות ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן, הואיל והנזק הנטען על ידי הנתבעות כהגנה מפני התביעה איננו בר קיזוז כנגד החוב שצברו בגין משקפיים שסופקו להן. טעמו של דבר הוא שהנתבעות מבקשות לקזז כנגד חוב קצוב בגין סחורה שסופקה להן, נזק בלתי קצוב הטעון שומה והערכה, שמקורו בסיומו המוקדם של הסכם הבלעדיות. תנאי לקיזוז כזה הוא שמקורם של החיובים הכספיים יהיה מתוך עסקה אחת, ואילו בעניננו, לא מדובר באותה עיסקה. להלן נפרט את מסקנתנו זו.

ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע:

"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."

מכאן שלצורך קיזוז חיובים בלתי קצובים, נדרש הנתבע להראות כי מדובר בחיובים מאותה עיסקה. רק אם מדובר בקיזוז חיובים קצובים, ניתן לבצע את הקיזוז גם אם מקורם של החיובים בעסקאות שונות.

האם בעניננו מדובר בחיובים קצובים?

סכום קצוב הוגדר בע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג. פ"ד מה(5) 850 ,עמ' 854-855 באופן הבא:

"השימוש במונח "סכום קצוב" מתאים למקרים בהם חישוב הסכום הנוגע בדבר יהא ענין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה. כך למשל, תביעת דמי פיצוי שאינם קבועים מראש בחוזה, אלא שהשופט חייב לאמוד ולקבוע את הסכום בהתאם לנזק שנגרם לנפגע, אינה תביעה של סכום כסף קצוב."

ראה גם הגדרת המונח "חוב קצוב" במסגרת רע"א 6250/98-Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור. פ"ד נג(2) 274 ,עמ' 287-288:ו

"כידוע, חוב הוא "קצוב" אם ניתן לקבוע את שיעורו בפעולה חשבונית פשוטה"

וכן ראה ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ פ"ד לח(1) 613 ,עמ' 615-616.

הנתבעות מבקשים לקזז כנגד החוב שצברו את הרווח שנמנע מהן בגין הפרתו הנטענת של הסכם הבלעדיות. פשיטא כי נזק כזה- אובדן רווח- הוא מסוג הנזקים המחייבים פעולה של שומה, הערכה ואומדנה, ועל כן אין הוא בבחינת נזק קצוב, שהרי מעצם טיבה, כל מסקנה בדבר אובדן רווח מחייבת שורה של הנחות מוקדמות והערכות בדבר הוצאות שהיו הנתבעות מוציאות לשם מכירת המשקפיים נשוא הסכם הבלעדיות לו קויים ההסכם, היקפי מכירה לציבור הרחב שהיה עולה בידן להשיג אלמלא ההפרה הנטענת, ועוד כהנה וכהנה נתונים עובדתיים, שהיו מחייבים פעולה של שומה והערכה. כך למשל, הנתבעות עצמן טוענות כי לצורך חישוב אובדן הרווח, יש לנכות ממחיר המכירה של כל מסגרת את ההוצאות המשרדיות, הוצאות שיווק וכו' (ס' 34 ו- 43 לבקשה). ברור כי נתונים אלה הם תולדה של שומה והערכה וכי לא מדובר בסכומים קצובים.